מה שחשוב לדעת
מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948, כיהנו בה 13 ראשי ממשלה שהובילו את המדינה בתקופות מאתגרות של מלחמות, עימותים, הסכמי שלום ואתגרים כלכליים וחברתיים. החל מדוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון ו"אבי האומה", ועד לבנימין נתניהו, ראש הממשלה הממושך ביותר בתולדות המדינה, כל מנהיג הטביע חותם ייחודי על דמותה של ישראל, מדיניותה ועתידה.
מבוא: מנהיגות בצל אתגרים מתמשכים
ההיסטוריה של ראשות הממשלה בישראל היא עדות לסיפור יוצא דופן של מדינה צעירה שנולדה מתוך אפר השואה ונאלצה להתמודד עם אתגרים קיומיים עצומים מרגע הקמתה. ב-Trenton Historical Society, אנו מקדישים מאמץ מחקרי מעמיק לתיעוד ולניתוח ההיסטוריה הפוליטית של ישראל כחלק מהבנת התפתחותן של דמוקרטיות צעירות בעידן המודרני.
ראשי הממשלה של ישראל נדרשו להוביל את המדינה בסביבה גיאופוליטית מאתגרת, תוך התמודדות עם סכסוכים מזוינים, גלי עלייה משמעותיים, משברים כלכליים ופערים חברתיים. המנהיגים הישראלים נבחנו ביכולתם לאזן בין צרכי ביטחון דחופים לבין חזון ארוך טווח לשגשוג כלכלי ושאיפות לשלום.
מאמר זה מציע מבט מעמיק על ההיסטוריה של ראשי הממשלה בישראל, תוך בחינת הישגיהם, האתגרים שעמדו בפניהם, והמורשת שהותירו. כארגון המתמחה בחקר היסטוריה, Trenton Historical Society מתחקה אחר נקודות המפנה המשמעותיות בתקופת כהונתם של המנהיגים השונים ומנתח את השפעתם על עיצוב דמותה של מדינת ישראל כפי שהיא כיום.
דוד בן-גוריון (1948-1954, 1955-1963): אדריכל המדינה
דוד בן-גוריון, אבי האומה ומייסדה הראשי של מדינת ישראל, היה דמות מכוננת שעיצבה את אופייה של המדינה הצעירה בשנותיה הקריטיות הראשונות. כראש הממשלה הראשון, בן-גוריון נאלץ להתמודד עם אתגרים עצומים: מלחמת העצמאות, בניית מוסדות המדינה מאפס, וקליטת גלי עלייה המוניים שהכפילו את אוכלוסיית המדינה תוך זמן קצר.
בן-גוריון האמין בכוחה של ממלכתיות ובמרכזיותה של המדינה. הוא הוביל מדיניות של "כור היתוך" שביקשה ליצור זהות ישראלית אחידה. אחת מהחלטותיו המשמעותיות ביותר הייתה פירוק המחתרות והקמת צה"ל כצבא ממלכתי אחד. בעת שכיהן כראש ממשלה, בן-גוריון גם כיהן כשר הביטחון, מה שהדגיש את חשיבות הביטחון הלאומי בתפיסתו.
נקודת מבט מקצועית
הארכיונים ההיסטוריים של Trenton Historical Society מכילים מסמכים נדירים המעידים על הדילמות העצומות שעמדו בפני בן-גוריון בשנותיה הראשונות של המדינה. מחקרינו מראים כי דווקא בתקופות המשבר החמורות ביותר, יכולתו לקבל החלטות קשות ולא פופולריות – כמו קבלת הסכם השילומים עם גרמניה – הייתה מכרעת להישרדותה ולביסוסה של המדינה הצעירה.
הישגיו המשמעותיים ביותר של בן-גוריון כללו:
- הקמת מוסדות המדינה והמערכת המשפטית
- ייסוד מערכת הביטחון וצה"ל
- קליטת למעלה ממיליון עולים חדשים
- יצירת תשתית תעשייתית וחקלאית
- פיתוח פרויקט הגרעין הישראלי
תקופת שלטונו של בן-גוריון אופיינה במנהיגות ריכוזית וסגנון ניהול סמכותי. ב-1963, לאחר כמעט 15 שנים כראש ממשלה, פרש בן-גוריון מהחיים הפוליטיים והתיישב בשדה בוקר שבנגב, שם המשיך לכתוב ולעסוק בפעילות ציבורית עד מותו ב-1973.
משה שרת, לוי אשכול וגולדה מאיר: דור המייסדים ממשיך
משה שרת (1954-1955): הדיפלומט המנוסה
משה שרת, שכיהן כשר החוץ הראשון של ישראל, הפך לראש הממשלה השני לאחר פרישתו הזמנית של בן-גוריון ב-1954. בניגוד לבן-גוריון האקטיביסטי, שרת נטה לגישה מתונה ודיפלומטית יותר ביחסי החוץ. תקופת כהונתו הקצרה (כשנה וחצי) אופיינה במתחים פנימיים עם הממסד הביטחוני, ובמיוחד עם שר הביטחון פנחס לבון, בעקבות "עסק הביש" במצרים.
אף שכהונתו הייתה קצרה, שרת ביסס את מעמדה הדיפלומטי של ישראל והדגיש את חשיבות הדיאלוג הבינלאומי. עם חזרתו של בן-גוריון לתפקיד ב-1955, נאלץ שרת לפרוש גם מתפקידו כשר החוץ בשל חילוקי דעות עמוקים עם בן-גוריון בנוגע למדיניות הביטחון.
לוי אשכול (1963-1969): מנהיגות בצל משבר
לוי אשכול, שכיהן קודם לכן כשר האוצר וכשר החקלאות, הפך לראש הממשלה השלישי של ישראל ב-1963. תקופת כהונתו התאפיינה בהמשך הפיתוח הכלכלי של המדינה, אך גם בהתמודדות עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים, בראשם מלחמת ששת הימים ב-1967.
אשכול הוביל גישה מאוזנת יותר מקודמו. הוא ריכך את הצנע הכלכלי, הוביל פיתוח תשתיות לאומיות כמו המוביל הארצי, וקידם יחסים דיפלומטיים עם מדינות המערב. במישור הפנימי, אשכול החל בתהליך של התפייסות עם הציבור הערבי בישראל עם ביטול הממשל הצבאי ב-1966.
האתגר הגדול ביותר של אשכול היה ניהול המשבר שקדם למלחמת ששת הימים. למרות הלחץ הציבורי העצום, אשכול הצליח להוביל את ישראל לניצחון מוחץ שעיצב מחדש את גבולותיה ואת מעמדה האזורי. אשכול נפטר בעודו מכהן ב-1969, והותיר אחריו מדינה ששטחה הוכפל ושניצבה בפני אתגרים חדשים לגמרי.
גולדה מאיר (1969-1974): "הגברת עם התיק"
גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית וראשת הממשלה האישה היחידה עד כה, נבחרה לתפקיד ב-1969 לאחר מותו של אשכול. כמייסדת ותיקה של המדינה שכיהנה קודם לכן כשרת העבודה וכשרת החוץ, מאיר הביאה עמה ניסיון עשיר בהנהגה.
תקופת כהונתה התאפיינה בהמשך פיתוח כלכלי ובמאבק בטרור הפלסטיני, אך האירוע המכונן ביותר היה מלחמת יום הכיפורים ב-1973. המלחמה, שהחלה בהתקפת פתע של מצרים וסוריה, הפתיעה את ישראל והובילה לאבדות רבות. למרות שצה"ל הצליח בסופו של דבר להדוף את התוקפים ואף לזכות בניצחון צבאי, המחיר היה כבד והציבור איבד את אמונו בהנהגה.
נתונים חשובים
- 2,688 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת יום הכיפורים
- עלות המלחמה הגיעה ל-7 מיליארד דולר (שווי ערך ל-15% מהתמ"ג)
- שיעור האינפלציה זינק ל-13% בשנת 1973, ולמעלה מ-40% ב-1974
- ועדת אגרנט שחקרה את המחדל, הובילה להתפטרותם של ראשי המערכת הביטחונית
בעקבות כישלון ההערכות למלחמה והביקורת הציבורית הנוקבת, התפטרה גולדה מאיר באפריל 1974, ואת מקומה תפס יצחק רבין.
המהפך הפוליטי: בגין, שמיר ותקופת הליכוד
מנחם בגין (1977-1983): מהמחתרת לראשות הממשלה
המהפך הפוליטי של 1977 היווה נקודת מפנה היסטורית בפוליטיקה הישראלית, כאשר לראשונה מאז קום המדינה איבדה מפלגת העבודה את השלטון ומנחם בגין, מנהיג הליכוד ולשעבר מפקד האצ"ל, הפך לראש הממשלה השישי של ישראל.
בגין, שהיה מנהיג האופוזיציה במשך כמעט 30 שנה, הביא עמו תפיסת עולם לאומית ואידיאולוגית שונה לגמרי מזו של קודמיו. תחת הנהגתו, ישראל חתמה על הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים ב-1979, בעקבות ביקורו המפתיע של הנשיא המצרי אנואר סאדאת בירושלים. בתמורה לשלום, פינתה ישראל את חצי האי סיני שנכבש במלחמת ששת הימים.
בגין יזם גם את "מבצע אופרה" ב-1981, שבו תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני העיראקי. בתקופתו גם סופח רשמית הגולן לישראל. במקביל, ממשלתו הרחיבה משמעותית את ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון, והובילה רפורמה כלכלית ליברלית שביטלה את משטר הצנע.
האירוע האחרון המשמעותי בתקופת בגין היה מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. המלחמה, שהחלה כמבצע מוגבל, התארכה והפכה לשנויה במחלוקת עמוקה בציבור הישראלי, במיוחד לאחר טבח סברה ושתילה. מותו של בנו בשנת 1983, המחאה הציבורית, והמלחמה המתמשכת בלבנון הביאו את בגין למצב נפשי קשה. באוגוסט 1983 הוא הודיע על התפטרותו והסתגר בביתו עד מותו ב-1992.
יצחק שמיר (1983-1984, 1986-1992): מנהיגות בימי אינתיפאדה
יצחק שמיר, לשעבר מפקד בכיר בלח"י, החליף את בגין ב-1983 וכיהן בשתי תקופות, בהפסקה קצרה של ממשלת האחדות בראשות פרס. שמיר היה ידוע בקשיחותו האידיאולוגית ובמדיניותו הנוקשה בכל הנוגע לשטחים.
האתגר העיקרי בתקופת כהונתו של שמיר היה האינתיפאדה הראשונה שפרצה בדצמבר 1987. ההתקוממות העממית הפלסטינית התאפיינה בהפגנות המוניות, שביתות, וידויי אבנים. התגובה הישראלית כללה מעצרים המוניים, סגרים, ומדיניות "שבירת עצמות" שנויה במחלוקת.
בזירה הבינלאומית, שמיר התמודד עם מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, כאשר עיראק שיגרה טילי סקאד על ישראל. בניגוד למסורת הישראלית, החליט שמיר להבליג ולא להגיב, בעקבות לחץ אמריקאי כבד. החלטה זו חיזקה את הברית האסטרטגית עם ארה"ב, שהובילה לפתיחת תהליך השלום במדריד באוקטובר 1991.
ממשלתו של שמיר הפסידה בבחירות 1992 ליצחק רבין, בעיקר בשל סירובו להתקדם בתהליך השלום ובעקבות התערערות היחסים עם ממשל בוש האב.
עידן השלום ומשבריו: רבין, פרס וברק
יצחק רבין (1974-1977, 1992-1995): ממצביא לאדריכל השלום
יצחק רבין, הרמטכ"ל שהוביל את צה"ל במלחמת ששת הימים, כיהן כראש ממשלה בשתי תקופות. בקדנציה הראשונה (1974-1977) התמודד עם השלכות מלחמת יום הכיפורים וחתם על הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. תקופה זו הסתיימה עם פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה, שהובילה להתפטרותו.
קדנציתו השנייה של רבין (1992-1995) נחשבת לתקופה מכוננת בתולדות ישראל. תחת הנהגתו, ישראל חתמה על הסכמי אוסלו עם אש"ף ב-1993, שכללו הכרה הדדית והקמת הרשות הפלסטינית. ב-1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן. הסכמים אלה סימנו שינוי היסטורי ביחסה של ישראל לסכסוך הערבי-ישראלי.
מהלכי השלום של רבין עוררו התנגדות עזה בקרב חוגים לאומניים ודתיים, שראו בהם בגידה בארץ ישראל. האווירה הציבורית הפכה רעילה, עם הפגנות סוערות שכללו תמונות של רבין במדי אס-אס ובכינויים כמו "בוגד". ב-4 בנובמבר 1995, בסיום עצרת תמיכה בתהליך השלום בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), נרצח רבין על ידי יגאל עמיר, סטודנט יהודי ימני קיצוני.
הרצח היווה את אחד האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות ישראל והשפיע עמוקות על החברה הישראלית והפוליטיקה המקומית. רבין נותר הראש הממשלה היחיד שנרצח במהלך כהונתו.
שמעון פרס (1984-1986, 1995-1996): אדריכל השלום ללא הכרעה
שמעון פרס, שהיה דמות מרכזית בפוליטיקה הישראלית במשך למעלה מ-60 שנה, כיהן כראש ממשלה בשתי תקופות קצרות. בקדנציה הראשונה (1984-1986) עמד בראש ממשלת אחדות לאומית במסגרת הסכם רוטציה עם יצחק שמיר. בתקופה זו הוביל פרס את צה"ל לנסיגה מרבית משטח לבנון והתמודד עם משבר כלכלי חמור באמצעות "תוכנית הייצוב" שהצליחה לבלום אינפלציה של מאות אחוזים.
לאחר רצח רבין, ירש פרס את התפקיד והמשיך את תהליך השלום, תוך התמודדות עם גל פיגועי התאבדות קשים של החמאס והג'יהאד האסלאמי. החלטתו לצאת למבצע "ענבי זעם" בלבנון ב-1996, שבמהלכו נהרגו אזרחים לבנונים רבים בהפגזה על כפר קאנא, פגעה קשות במעמדו.
למרות שהסקרים חזו את ניצחונו, הפסיד פרס לבנימין נתניהו בבחירות 1996 בהפרש קטן, בעיקר בשל הפיגועים והספקות הציבוריים לגבי תהליך השלום.
אהוד ברק (1999-2001): הקדנציה הקצרה ביותר
אהוד ברק, הרמטכ"ל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל, נבחר לראשות הממשלה ב-1999 בהבטחה לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תקופת כהונתו של ברק הייתה קצרה אך דרמטית מאוד.
הישגו המרכזי היה הוצאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון במאי 2000, לאחר 18 שנות נוכחות צבאית. ברק גם ניסה להגיע להסכם שלום עם סוריה ולהסכם קבע עם הפלסטינים. באוקטובר 2000 התקיימה ועידת קמפ דייויד השנייה בחסות הנשיא קלינטון, אך המשא ומתן כשל. היעדר הסכמה בסוגיות הליבה, ובמיוחד בשאלת ירושלים וזכות השיבה, הוביל לכישלון הדיונים.
כישלון הוועידה היווה זרז לפרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, שהתאפיינה באלימות קשה בהרבה מקודמתה, כולל פיגועי התאבדות רבים בערי ישראל. בעקבות המשבר והתפוררות הקואליציה שלו, התפטר ברק בדצמבר 2000, ובבחירות המיוחדות שנערכו בפברואר 2001 הפסיד בהפרש גדול לאריאל שרון.
ישראל במאה ה-21: שרון, אולמרט, נתניהו, בנט ולפיד
אריאל שרון (2001-2006): ממנהיג הימין למוביל ההתנתקות
אריאל שרון, גיבור מלחמות ישראל ואדריכל מפעל ההתנחלויות, נבחר לראשות הממשלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. בתחילת כהונתו הוא נקט במדיניות תקיפה כלפי הטרור הפלסטיני, כולל מבצע "חומת מגן" במרץ 2002, שבמהלכו נכנס צה"ל מחדש לערים פלסטיניות והשיב לעצמו את השליטה הביטחונית בגדה המערבית.
בשנת 2003 הוביל שרון את הליכוד לניצחון מרשים בבחירות, אך זמן קצר לאחר מכן הפתיע את הציבור כשהכריז על תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה. התוכנית, שכללה את פינוי כל ההתנחלויות ברצועה ונסיגה מלאה של צה"ל, בוצעה באוגוסט 2005 תוך התנגדות עזה מצד המתנחלים ותומכיהם.
המהפך האידיאולוגי של שרון הוביל לפילוג בליכוד ולהקמת מפלגת קדימה בנובמבר 2005. אולם בדצמבר 2005, שרון לקה בשבץ מוחי קשה שהותיר אותו במצב של צמח עד למותו ב-2014. את מקומו כראש הממשלה תפס סגנו, אהוד אולמרט.
אהוד אולמרט (2006-2009): בצל משברים וחקירות
אהוד אולמרט, לשעבר ראש עיריית ירושלים, נכנס לתפקיד בנסיבות דרמטיות לאחר נפילתו של שרון. בקיץ 2006, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, פרצה מלחמת לבנון השנייה בעקבות חטיפת חיילים ישראלים בידי חזבאללה. המלחמה, שנמשכה 34 ימים, הסתיימה ללא הכרעה ברורה וחשפה ליקויים משמעותיים בהיערכות צה"ל.
אולמרט המשיך את קו ההינתקות של שרון וניהל משא ומתן אינטנסיבי עם הפלסטינים. ב-2008, הציע לנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הצעה מרחיקת לכת שכללה נסיגה מ-93% משטחי הגדה המערבית, חילופי שטחים, וחלוקת ירושלים. עבאס לא הגיב להצעה, ככל הנראה בשל חולשתו הפוליטית של אולמרט שנחקר באותה עת בחשד לשחיתות.
בדצמבר 2008 הוביל אולמרט את מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, בתגובה לירי הרקטות המתמשך לעבר יישובי הדרום. מבצע זה היה הראשון בסדרה של עימותים בעזה בעשור שלאחר מכן.
כהונתו של אולמרט הסתיימה ב-2009 בעקבות חקירות שחיתות מרובות שהובילו בסופו של דבר להרשעתו ולמאסרו.
בנימין נתניהו (1996-1999, 2009-2021, 2022-היום): ראש הממשלה הממושך ביותר
בנימין נתניהו, שכיהן לראשונה כראש ממשלה ב-1996-1999, חזר לתפקיד ב-2009 והפך לראש הממשלה הממושך ביותר בתולדות ישראל. נתניהו מוכר בכינוי "ביבי" והפך לדמות פוליטית דומיננטית ושנויה במחלוקת, עם תומכים נלהבים ומתנגדים חריפים.
במישור הביטחוני, התמודד נתניהו עם איומים מרובים: תוכנית הגרעין האיראנית, שלושה סבבי לחימה בעזה (מבצע "עמוד ענן" ב-2012, "צוק איתן" ב-2014, ו"שומר החומות" ב-2021), ומשבר הסכינאים ב-2015-2016. תקופת שלטונו התאפיינה בשקט יחסי בגבול הצפון וירידה בפיגועי טרור בשטח ישראל.
במישור המדיני, נתניהו הביע תמיכה עקרונית בפתרון שתי המדינות אך התנה זאת בתנאים שהפלסטינים ראו כבלתי אפשריים. בפועל, תחת שלטונו התרחבה הבנייה בהתנחלויות והדיאלוג עם הפלסטינים קפא. מנגד, נתניהו השיג הישג מדיני משמעותי עם חתימת "הסכמי אברהם" ב-2020, שכללו נורמליזציה ביחסים עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן.
במישור הכלכלי, נתניהו הוביל מדיניות ניאו-ליברלית שכללה הפרטות, הפחתת מיסים והגברת התחרותיות במשק. בתקופתו חלה צמיחה כלכלית משמעותית, אך גם העמקת אי-השוויון.
החל משנת 2019 התמודד נתניהו עם כתבי אישום בעבירות שחיתות, מה שהוביל למשבר פוליטי מתמשך וארבע מערכות בחירות רצופות. ביוני 2021 הוקמה "ממשלת השינוי" בראשות נפתלי בנט ולפיד שהדיחה את נתניהו לאופוזיציה, אך הוא חזר לשלטון בדצמבר 2022 בראש ממשלת ימין-חרדים.
נפתלי בנט ויאיר לפיד (2021-2022): ממשלת השינוי הקצרה
לאחר ארבע מערכות בחירות רצופות ללא הכרעה ברורה, הוקמה ביוני 2021 "ממשלת שינוי" בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד. הממשלה הייתה ייחודית בהרכבה, וכללה מפלגות מימין, מרכז ושמאל, ולראשונה גם מפלגה ערבית-ישראלית (רע"ם).
הממשלה הוקמה עם הסכם רוטציה בין בנט ללפיד, כאשר בנט כיהן תחילה כראש ממשלה. בתקופה זו התמודדה הממשלה עם משבר הקורונה המתמשך, המשך המתיחות בעזה, ומאמצים לתיקון היחסים עם ממשל ביידן לאחר תקופת מתיחות בימי טראמפ.
אולם הקואליציה הייתה שבירה מיסודה, ולאחר שורת משברים התפרקה ביוני 2022. לפיד הפך לראש ממשלת מעבר למשך כחצי שנה עד לבחירות בנובמבר 2022, שבהן הצליח גוש הימין בראשות נתניהו להשיג רוב ולחזור לשלטון.
| קריטריון | דוד בן-גוריון | מנחם בגין | יצחק רבין | בנימין נתניהו | גולדה מאיר |
|---|---|---|---|---|---|
| תקופת כהונה | 1948-1954, 1955-1963 | 1977-1983 | 1974-1977, 1992-1995 | 1996-1999, 2009-2021, 2022-היום | 1969-1974 |
| הישגים מדיניים עיקריים | הקמת המדינה, ביסוס מוסדותיה | הסכם שלום עם מצרים | הסכמי אוסלו, שלום עם ירדן | הסכמי אברהם, שיפור יחסים עם מדינות ערב | שמירת יציבות לאחר מלחמת ששת הימים |
| אתגרים ביטחוניים | מלחמת העצמאות, מבצע סיני | מלחמת לבנון הראשונה | מלחמת יום הכיפורים, אינתיפאדה ראשונה | איום איראני, שלושה מבצעים בעזה | מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור |
| מדיניות כלכלית | סוציאליסטית, משק מתוכנן | ליברליזציה ראשונית, הפחתת פיקוח | שילוב של חברה ושוק | ניאו-ליברלית, הפרטות | כלכלה מעורבת, מדיניות רווחה |
| מורשת היסטורית | אבי האומה, מייסד המדינה | שובר הטאבו של השלום עם ערבים | לוחם שהפך לאדריכל שלום | מר ביטחון, מנהיג ימין פרגמטי | האישה הראשונה בתפקיד, עמידה איתנה |
מי היה ראש הממשלה המשפיע ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל?
שאלה זו שנויה במחלוקת ותלויה בהשקפת העולם הפוליטית. רבים מציינים את דוד בן-גוריון כמשפיע ביותר בהיותו מייסד המדינה ומי שעיצב את מוסדותיה ואופייה בשנותיה הקריטיות הראשונות. הוא הקים את צה"ל, ביסס את מערכת החינוך והמשפט, והוביל את קליטת העלייה ההמונית. אחרים מצביעים על מנחם בגין כמשפיע ביותר בשל הסכם השלום עם מצרים שמשנה את פני האזור, או על יצחק רבין והסכמי אוסלו שהובילו להכרה הדדית עם הפלסטינים. בנימין נתניהו, בשל תקופת כהונתו הממושכת ומדיניותו הכלכלית, גם הוא נחשב למשפיע מאוד על דמותה של ישראל במאה ה-21.
אילו ראשי ממשלה נחשבים למוצלחים ביותר ומדוע?
בסקרי דעת קהל וברשימות היסטוריות, מספר ראשי ממשלה נחשבים באופן עקבי למוצלחים במיוחד: דוד בן-גוריון מוערך על בניית המדינה והובלתה בשנותיה הראשונות והקריטיות; מנחם בגין מוערך על הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים, שהיה פריצת דרך ביחסי ישראל-ערב; יצחק רבין מוערך על מנהיגותו הביטחונית לצד נכונותו לקדם תהליכי שלום; לוי אשכול מוערך בדיעבד על מנהיגותו המאוזנת והמתונה והישגי מלחמת ששת הימים. בנימין נתניהו זוכה להערכה בקרב תומכיו על יציבות ביטחונית יחסית, הישגים כלכליים והסכמי אברהם, אך שנוי מאוד במחלוקת בקרב מתנגדיו. הערכת ההצלחה משתנה גם לפי השקפת עולם פוליטית ותקופה היסטורית.
אילו משברים משמעותיים התרחשו בתקופות כהונתם של ראשי הממשלה השונים?
ראשי הממשלה של ישראל התמודדו עם משברים חמורים לאורך השנים: בן-גוריון ניצב בפני משבר קיומי במלחמת העצמאות ואתגרי קליטת עלייה עצומים; לוי אשכול התמודד עם "תקופת ההמתנה" הקשה ערב מלחמת ששת הימים; גולדה מאיר ניצבה בפני הפתעת מלחמת יום כיפור, שהובילה להדחתה; מנחם בגין נאלץ להתמודד עם טראומת מלחמת לבנון הראשונה וטבח סברה ושתילה; יצחק רבין התמודד עם גל פיגועי חמאס תוך כדי תהליך השלום; אהוד ברק נאלץ להתמודד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה וכישלון תהליך השלום; אריאל שרון התמודד עם גל הטרור הקשה ביותר בתולדות המדינה; ואהוד אולמרט עם מלחמת לבנון השנייה וחקירות פליליות. נתניהו התמודד עם האיום האיראני, סבבי לחימה בעזה וכתבי אישום פליליים בעת כהונתו.
מהם ההבדלים העיקריים בין ראשי ממשלה ממפלגות העבודה/מערך לבין ראשי ממשלה מהליכוד?
ההבדלים בין ראשי הממשלה ממפלגות השמאל והימין משתקפים בעיקר בתפיסת העולם האידיאולוגית: ראשי ממשלה ממפלגת העבודה/מערך (בן-גוריון, אשכול, רבין, פרס, ברק) נטו לגישה פרגמטית יותר בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיו נכונים לפשרות טריטוריאליות למען שלום. במישור הכלכלי, הם דגלו במדיניות סוציאל-דמוקרטית יותר (אם כי זה השתנה עם השנים). לעומתם, ראשי ממשלה מהליכוד (בגין, שמיר, נתניהו) נטו לעמדות ימניות יותר בנושא הסכסוך, עם דגש על ביטחון וזכויות היסטוריות, ובכלכלה דגלו בתפיסה ליברלית יותר. עם זאת, המציאות מורכבת יותר מהחלוקה הפשטנית – בגין חתם על הסכם שלום שכלל נסיגה מלאה מסיני, ושרון פינה את ההתנחלויות מעזה, בעוד שממשלות שמאל לא הצליחו לעיתים להגיע להסכמים.
אילו שינויים חלו במוסד ראשות הממשלה בישראל לאורך השנים?
מוסד ראשות הממשלה בישראל עבר שינויים משמעותיים מאז קום המדינה. בתקופת בן-גוריון ויורשיו הישירים, ראשי הממשלה היו "ראשונים בין שווים" בממשלות קואליציוניות, עם פחות עוצמה פרסונלית. בשנת 1992, עם תיקון חוק יסוד: הממשלה, הונהגה בחירה ישירה לראשות הממשלה (שהייתה בתוקף בבחירות 1996, 1999 ו-2001) שחיזקה את מעמד ראש הממשלה אך החלישה את המפלגות הגדולות. השיטה בוטלה ב-2001, אך השפעתה על הפרסונליזציה של הפוליטיקה הישראלית נשארה. שינוי נוסף הוא המעבר מראשי ממשלה שהיו דמויות מכוננות בהקמת המדינה (דור המייסדים) לדור חדש של מנהיגים שצמחו כבר בישראל הריבונית. בנוסף, בעשורים האחרונים גברה מעורבות מערכת המשפט והתקשורת בפיקוח על ראשי הממשלה, כפי שמשתקף בחקירות הפליליות נגד ראשי ממשלה מאולמרט ועד נתניהו.
דירוג ראשי הממשלה לפי הצלחתם והשפעתם ההיסטורית
דירוג ראשי הממשלה הוא עניין סובייקטיבי המושפע מהשקפת עולם פוליטית ופרספקטיבה היסטורית. עם זאת, ניתן לנסות ולדרג אותם על פי קריטריונים כמו הישגים מדיניים וביטחוניים, יציבות כלכלית, התמודדות עם משברים, ומורשת היסטורית.
להלן דירוג אפשרי של חמשת ראשי הממשלה המשפיעים והמוצלחים ביותר:
- דוד בן-גוריון (1948-1954, 1955-1963) – ללא ספק ראש הממשלה המשפיע ביותר, שהקים את המדינה, עיצב את מוסדותיה, והובילה דרך מלחמת העצמאות וקליטת העלייה ההמונית. החלטותיו בנושאי ביטחון, חברה וכלכלה מהדהדות עד היום.
- מנחם בגין (1977-1983) – הוביל את המהפך ההיסטורי של 1977 וחתם על הסכם השלום הראשון עם מדינה ערבית. הסכם השלום עם מצרים שינה את פני המזרח התיכון והיה פריצת דרך היסטורית.
- יצחק רבין (1974-1977, 1992-1995) – שילב בין מנהיגות ביטחונית מוכחת לבין אומץ מדיני בקידום תהליך השלום. הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן היוו נקודות מפנה היסטוריות.
- לוי אשכול (1963-1969) – מנהיג מאוזן ופרגמטי שהוביל את ישראל לניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, הפשיר את היחסים עם גר
